כניסת צוות |

 

דף הביתמאמריםגישות ושיטותהמשחק - כלי לפיתוח תקשורת ושפה

המשחק - כלי לפיתוח תקשורת ושפה

כן משחקים! שוברים את הכללים!

המשחק – דרך מעניינת לפיתוח תקשורת ושפה

מאת: ע. דניאל- מרפאה במוזיקה

גני אשכול - שיח סוד

 

 

אפשר להשתתף במשחק?!  

 

במעגל טיפול מוזיקלי היו ישובים קבוצת פעוטות. במרכז הונחה סלסילה ובה כלי הקשה שונים. הפעוטות ניגשו לסלסילה, בחרו בכלי והחלו לנגן באמצעותו. גם יוסי (-פעוט עם איחור התפתחותי)הושיט את ידו ובחר מס' כלים: תיבה, גביע ומקל קצב. צוות הקבוצה והתרפיסטית סקרו את נגינת הפעוטות. בני לא ניגן. בהתבוננות מעמיקה שמו לב שהוא מסדר את הכלים שבחר בצורה מעניינת באופן מכוון ומלא מחשבה.

 

המשחק שיוסי יזם עורר התפעלות רבה בקרב הצוות. באמצעות המשחק גילה יוסי יוזמה, יצירתיות, ביטוי ל"אני" הפנימי ולרצון ובעיקר יכולת ליצור משחק מכוון ששייך לו בלבד. (להזכירכם – יוסי עם איחור התפתחותי, כמעט ואינו יוזם...) אומנם בהצמדות למטרת הטיפול הספציפית שהציבה התרפיסטית הרי שהיא לא הושגה, אך המשחק יצר הזדמנות להשיג יעדים שנחשבו כרחוקים להשגה...     על מנת להבין את הייחודיות שבהעשרת משחק אינדוודואלי, יש להתייחס מעט להתפתחות המשחק כחלק מן ההתפתחות של הילד.

 

התפתחות המשחק בגיל הילדות  

 

מבוגרים רבים טועים בראותם את המשחק האישי כפעילות פנאי חסרת מטרה. הפסיכואנלטיקאי 'ווינקוט' אומר שיש להתייחס אל המשחק כאל עבודתו של הילד. משימה שהוא נוטל ברצינות רבה והיא בעלת חשיבות רבה להתפתחות הרגשית, החברתית, הקוגנטיבית והשפתית. (חשוב לציין שהמשחק אין כוונתו דווקא למשחק באובייקט אלא לכל פיתוח של יוזמה אישית במשחק.) התפתחות המשחק מבטאת את האינטראקציה של הילד עם העולם. היא קשורה ליצירתיות, לספונטניות ולהנאה אצל ילדים ומבוגרים כאחד. למעשה המשחק הוא אחד המדדים לבריאות נפשו של הילד. על פי פסיכולוגיה התפתחותית (פיאז'ה): המשחק מתפתח בד בבד עם ההתפתחות הקוגנטיבית של הילד. לדוגמא- בגיל 15 חודשים לומד הילד להצביע על חפצים אותם הוא רוצה, יכולת זו קשורה הן להתפתחות קוגנטיבית- ייצוג סמלי של אובייקטים ואירועים, והן להתפתחות הרגשית כשהפעוט חווה את יכולת השפעתו על העולם שסביבו ופיתוח האני היכול שבו. באופן זה מתפתחות מיומנויות המשחק והפעוט מתחיל ליזום משחקי העמדות פנים. (כאילו ישן, כאילו אוכל, חיקוי אובייקטים באמצעות בובות ועוד.)   להקשר החברתי ישנה השפעה רבה על היכולת לשחק משחקי העמדות פנים ומשחקי תפקידים. על האינטראקציה להיות בוגרת ומפותחת רגשית על מנת להבחין בין שותפים ותהליכים במשחק. בשלב הבא מתפתחים משחקי הדמיון. המשחק בגיל הילדות הינו 'מעבדה' בה הילד לומד, מתרגל מיומנויות חדשות, מתגבר על קשיים ומבטא רגשות ודחפים בצורה מווסתת. המשחק מאמן את הילד בכישורי חיים נוספים: פתרון בעיות, חשיבה אסרטיבית, תחומים מוטוריים ושימוש בשפה.

 

ניצול המשחק למנוף קידום  

 

בעקבות המודעות לכך שמשחק מהווה כלי משמעותי בהתפתחות הילד, ניתן לנצלו ככלי עזר בעבודה חינוכית עם ילדים בכלל. על פי גישתו של וינקוט על המבוגר ללוות את משחקו של הילד, להרחיב אותו, להעשיר ולקדם את הילד מתוך המשחק אותו הוא יזם.

 

משחק ביוזמת מבוגר

   

המבוגר יכול לשחק בווריאציות שונות (-שינויי קול, תפקיד, הומור) כדי לגרות את הילד להצטרף אליו למשחק ולשתף פעולה במשימה. תוך כדי משחק לילד קל יותר להיענות לדרישה.(-קשר עין, שפה, תקשורת, משמעת וכדו'). לדוגמא: כאשר המורה משנה את קולו ומשחק משחק שהוא המפקד ופוקד: "כולם מקשיבים, המפקד אומר ש..." המשחק ושימוש בתחומים המעניינים את הילד מהווים קרש קפיצה למטרות העל של המבוגר. ישנן התנהגויות מקריות מצד הילד שעשויות להיות בסיס לאינטראקציה ולהעשרה. כל שעלינו לעשות הוא לזהות אותן ולנצל את הפירצה... בכל פעילות משחקית ניתן לשלב למידה וידע –למידה אינטראקטיבית, כך הלימוד יעשה מוחשי יותר ויהיה קשור להתנסויות אמיתיות.

משחק ביוזמת הילד  

כאשר ילד יוזם משחק ומגלה התעניינות בדבר מה, נחבא בזה ה'אני' הפנימי שלו מה הוא חושב, מרגיש, מעדיף. התעניינות מצד המבוגר במשחקו תעשיר את עולמו. חשוב לציין שהילד הוא 'בעל הבית' על היוזמות שלו ומודע להן היטב. לנו המבוגרים נותר להצטרף ולבחון להיכן עשוי להצעיד אותו המשחק. ה'הפרעות' מצידינו יאפשרו לו התנסויות נוספות על מנת להעצים את אישיותו ואת יכולותיו. לדוגמא: כאשר ילד דופק על חפץ ננסה להצטרף אליו לקצב ונבחן את תגובתו. ניתן לשלב בדפיקות 'חסרות המשמעות' קשר עין, מלל, תורות. או לחילופין נפריע לו בפעילותו על ידי הנחת ידינו על משטח התיפוף ונביט על תגובתו. דבר שיכול ללמד הרבה על דפוס התמודדותו של הילד עם קשיים. יוסי- ילד בן 3 עם איחור התפתחותי ופגות, נוטה להסתתר מאחורי כיסאות ומקומות מחבוא בכיתה. באחת ההזדמנויות כשנכנסה התרפיסטית לגן שלו, שאלה את רשותו להצטרף ולהתחבא יחד איתו והוא הביע הסכמה. הם הסתתרו יחדיו מאחורי הכיסאות. התרפיסטית שאלה אותו: "נעים כאן?" והוא השיב: "כן".  "אז מה נעשה פה"- שאלה אותו. "בואי ונאכל" הייתה התשובה. הם שיחקו במשחק דמיון של אכילה ולאחר מספר רגעים אמר יוסי בקול של מפקד: "זהו. עכשיו אפשר לצאת מהבית!" בא כאן לידי ביטוי הצורך שלו לשלוט בטריטוריה משלו. המשחק היה מפעים בשל העובדה שהייתה זו פעם ראשונה עבור יוסי שהוא השתמש בדיבור מופשט ודמיוני. זוהי דוגמא להתערבות מבוגר במשחק והכוונתו להשגת מטרות טיפוליות. בהמשך נוצל משחק זה לפיתוח מיומנויות שפתיות ורגשיות. אז בסה"כ שאלנו אם אפשר להשתתף במשחק...