אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית הנגרמת עקב זרימה חשמלית מוגברת ובלתי מבוקרת באופן זמני במוח.

הסיבות לכך עלולות להיגרם עקב:  זיהומים הפוגעים במערכת העצבים המרכזית, פגם במבנה המוח עקב מום התפתחותי מולד/ פגות/סיבה אחרת, שטף דם במוח עקב חבלה/פגיעה בכלי דם במוח/גידול,  פגם תורשתי נקודתי.

אפילפסיה מתלווה להפרעות התפתחותיות שונות כמו: סיבוכי פגות, שיתוק מוחין, אוטיזם, פיגור שכלי ותסמונות שונות כתסמונות ה-X השביר ואנג'למן.

אפילפסיה יכולה להתבטא במס' צורות עקב התפשטות ומיקום שונה של הפעילות החשמלית. האבחון נעשה עפ"י:

1. דיווח קליני.

2. באמצעות התמונה המתקבלת בתרשים אי.אי.גי המתבצע בחסך שינה, בשינה ובערנות.

3. הדמיה מוחית לאבחון ההפרעה במבנה המוח.

סוגי הפרכוסים:

1. התקף כללי – ההתקף הכללי מתבטא באיבוד הכרה עם התכווצות של כל הגפיים ואח"כ הרפיה.  עלול להיות מלווה בחבלה עקב נפילה. להתקף      זה יכולים להיות סימנים מקדימים שהחולה יזהה כמו: טעם מתכתי בפה, ראיית      הבזקים בעיניים ועוד. בזמן התקף יש לדאוג כי החולה לא יפגע עקב הנפילה או אבוד ההכרה, ימשיך לקבל אספקת חמצן סדירה ויחזור לעצמו לאחר מס' דקות. בד"כ ההתקף חולף לאחר 5-7 דקות ולאחר מכן, ייתכן והחולה יהיה מעט ישנוני (תקופה פוסט איקטלית). במידה והחולה לא חוזר להכרה (מצב הנקרא סטטוס אפילפטיקוס) או נפגע , יש להזעיק עזרה מיידית למתן תרופות המפסיקות את ההתקף.
2. התקף ממוקד – התקף שנובע מפגיעה ממוקדת, ללא אזהרה מוקדמת, יכול להתבטא כהרגשת נימול, הבזקי ראיה, בחילה, הפרעה בשיווי משקל ועוד.
3. ניתוקים – אובדן רגעי של הכרה ללא עוויתות או תנועות מוטוריות מלבד מצמוצי עיניים. אופייני בילדים צעירים, יכול לקרות מס' רב של פעמים ביום ולגרום בלבול, קשיי קשב וריכוז אך לא דורש טיפול מיידי כי עובר מעצמו.
4. פרכוסי חום- אופייניים לגיל הינקות ומתבטאים בפרכוס כללי בזמן מחלת חום חריפה. פרכוסים  מסוג זה אינם חלק מהנ"ל, ורק אחוז קטן מהלוקים בפרכוסי חום יפתחו בהמשך אפילפסיה.

הטיפול משתנה לפי סוג ההתקפים והוא תרופתי בד"כ. הטיפול התרופתי מעכב את מעבר הגירוי העצבי במוח ובכך מונע פרכוסים ומפחית את תדירותם. לעיתים יש צורך לשלב מס' תרופות על מנת להגיע לאיזון בתדירות ההתקפים. לעיתים ניתנת גם דיאטה קטוגנית (עשירה בשומנים) לאיזון המחלה או מתבצעת כריתה כירורגית של האזור הפגוע במוח.

על הלוקים באפילפסיה להקפיד ליטול את התרופות באופן קבוע, לעקוב אחרי רמות בדם בתרופות הניתנות למדידה בדם אחת ל 3-6 חודשים ולהקפיד על שינה סדירה, מניעת עצירות ומצבי סטרס היכולים להגביר תדירות התקפים. הטיפול התרופתי ניתן בד"כ למינימום של שנתיים מאז פרכוס אחרון.

בכל חשד לתנועות לא סימטריות בגוף, מצמוצי עיניים, אבודי הכרה זמניים, קשיים בקשב וברכוז וקשיים בשיווי משקל היכולים להעיד על תחילת התקפים אפילפטים, יש לפנות למעקב וברור נוירולוגי.

ברכת בריאות איתנה לכולם!