משרד ראשי: רח' ירמיהו 31 ירושלים טל' 1599-502080

 

דף הביתמאמריםמעגלי הילד המיוחד

מעגלי הילד המיוחד

מהפך בגישה החברתית

חזון שיח סוד מתממש: מהפך בגישה החברתית לאדם השונה.

מאת: ר. לוי

דוברות שיח סוד

פיתוח תפקוד יום יומי בחיי הבית והמשפחה

סיכום סדנא בנושא:

פיתוח תפקוד יום יומי בחיי הבית והמשפחה לילד בגיל הצעיר

מרים חן מרפאה בעיסוק ומנהלת תחום פרא רפואי בשיח סוד

חשיבות העצמה ותמיכה רגשית למשפחה עם ילד בעל צרכים מיוחדים

מאת: ענת נגר

מנהלת מרכז תמיכה והדרכה שע"י שיח סוד

כישורי חיים בבית ומחוצה לו

 

מתוך הרצאתו של מר אורי כוהן- מדריך משרד החינוך

בוועידת שיח אבות ומלמדים, אדר, תשע"ב

 

ההבדל בין תלות לעצמאות הוא בדיוק ההבדל שבין ילד שסיגל לעצמו כישורי חיים ותקשורת לבין אלו שלא סגלו לעצמם יכולות אלו.

 

מהו האיזון שבין צרכי הילד לבין תלות ועצמאות?

צרכיו של הילד מושפעים מהסביבה בה הוא נמצא. אם הם לא מושפעים עלינו לגרום להם להיות מושפעים: התאמה תרבותית וצורך להיות 'כמו', הרצון להתנהג באופן הולם גיל, הרצון לקחת אחריות ולקבוע לעצמי את סדר היום.

אצל חלק מהילדים הרצונות הנ"ל קיימים אך לא מותאמים, אצל חלק אחר- הרצונות כלל לא קיימים, ועלינו לדאוג שהם כן יהיו.

מכאן- שתפיסת היסוד היא לא להתאים את הסביבה לילד, אלא להתאים את הילד לסביבה!

דוגמאות לרצונות אלו: להתפלל בביהכ"נ, לברך, להתעניין בנושאים הקשורים לגיל מבחינת תחביבים, תכנים לימודיים ועוד. לבחורים- להימנות על ישיבה/ כולל/ לפרנס, לנערות- לעסוק בפיאנות או באיפור, לרכוש קורס ומקצוע.

 

ראשית כל עלינו לעורר בילדים את הרצונות הנ"ל בהתאם לגיל ולהשתייכות המגזרית. כשרצונות אלו קיימים אנו מטפחים דרכם כישורי חיים.

 

איך מלמדים כישורי חיים?

הדרך ללמד כישורי חיים לילדים מיוחדים מתחילה אצלנו: ההורים והמבוגרים. נגדיר לעצמנו מהם היעדים אליהם אנו המבוגרים חותרים (גם אם הילד לא ממש מעוניין בהם.) היעדים צריכים להיות אותן משימות הנמצאות בשגרת היום המותאמות לאורח החיים שבה חי ומתגורר הילד. השלב הבא הוא קבלת החלטה והבנה פנימית לצורך של הילד להיות כפוף לנהלים ולפעול על פיהם. ביישום- גדרי הלכה הם כלים למיומנויות חיים, אורח החיים ה'תרבותי' הינו מסגרת מובנית של לוח זמנים ברור ומתוכנן.

 

בשלב הראשוני מתקיימת תצפית על הילד ללא קשר לעברו או ללקותו. ההתנהגות היא התנהגות סתגלנית, הילד פועל בהתאם למה שהוא חושב שיעבוד. שינוי בחשיבה יוביל לשינוי בהתנהגות! צריך ללמד את הילד מה שבני גילו עושים באופן ספונטאני. מכאן והלאה: הקשיים המלווים את הילד הם עבורנו סידור העבודה.

 

מהו 'סידור העבודה' שלנו – אבני היסוד בתוכנית?

עצמאות

כישורי חיים

תקשורת

התנהגות

הנעה עצמית

חיות ושמחה פנימית

 

מבחינתנו אנו:

אנחנו לא 'עוזרת פיליפינית' של הילדים, וגם לא עברנו קורס ב'קריאת מחשבות'. אל תבינו אותם כל עוד לא בקשו באופן הולם. אל תארגנו אותם 'מהר מהר' כדי שלא יפסידו..., זמנו כאילו במקרה, 'מקומות של צורך' ואז הפרס יהיה פועל יוצא של הרצף ההתנהגותי. 'אתגר' הינו משהו שהילד מסוגל לעשות וקצת יותר. וכאשר הילד מצליח להגיע ל'קצת יותר' הסיפוק שנגרם לו מהווה את העידוד הטוב ביותר והוא לא זקוק לפרס חומרי. (שלא תבינו לא נכון. תנו לילדים מתנות כביטוי אהבה מתי שתחפצו. אך אף פעם לא כפרס על הצלחה. כי אז אתם ממעטים מערך ההצלחה. ומהרגשת הסיפוק...)

 

עמדות וגישות

טון דיבור- אסרטיבי, ברור וחד משמעי. סיום המשפט בנקודה ולא בסימן שאלה. הדגשת המילים החשובות תוך כדי הבדלי קצב וטון דיבור ביחס למילים חשובות יותר. ללא משא ומתן. לא נאמר "אם...אז..." אלא: "עכשיו תפילה. עזוב את המשחק וגש לבית הכנסת." לא דורשים שוב ושוב, אלא אמירה אסרטיבית קצרה וברורה. שימוש בג'סטות ובמנטרות יסייע לילד להבין. עמידה יציבה מול מצבי דרישה וגם מול מצבי משבר.

 

תיווך והבניה

הבנייה- משמעותה להפוך כל חלק מן האתגר למשהו בנוי.

הבנייה של זמן מבהירה: מהו סדר יום, מה לפני מה ומתי לסיים פעילת עכשווית, הכוונה פנימית מול משימות עתידיות.

הבנייה של המשימה מבהירה: בתוך המשימה הרלוונטית מהו סדר הדברים, שאי אפשר לקצר דרכים, וגם 'איזהו חכם הרואה את הנולד'.

הבנייה של המקום מבהירה: היכן מתרחשת הפעילות, מהם כללי המקום (ביכ"נ, מכולת או גינה) וגוזרת את ההתארגנות לקראת המקום.

תווך הולם במילה, מנטרה או ג'סטה- ישפר את ההבנה.

 

דוגמאות:

תפילתמנחה בביהכ"נ:

הנחות יסוד מוקדמות:

• הילד למד את משמעות הציות לאבא)בהתאם לכללים של אסרטיביות ושימוש במנטרות(

•  הילד למד להכיר את מבנה התפילה)הבנייה של המשימה(, תוך כדי סימון בסטיקרים לרצף התפילה.

התהליך:

• הילד מגיע הביתה, ובהתאם ל"הבנייה של הזמן":  'אז מגיעים הביתה, שירותים, חליפה כובע, בית-כנסת וארוחת צהריים'. (שימוש במילות קוד ברורות)

• בבית הכנסת: ישנם כללי התנהגות הלכתיים-מחייבים

• הילד יושב ליד האבא, והאבא משתמש במנטרות ובג'סטות להעברת המסר ההתנהגותי.

• "מתפלל" בהתאם לרצף הסטיקרים שבתוך סידורו הפרטי.

• חשוב ללמד את "הסביבה" שלידו בבית הכנסת על קשייו של הילד, ומהם מילות התיווך.

 

עריכת קנייה במכולת

הילד חוזר הביתה, ובהתאם לסדר היום המובנה, או בימים מסוימים ומוגדרים מראש, יוצא לערוך קניות.

• כישורי חיים: לשים לב לחסרים הקיימים בבית.

• לערוך "רשימת קניות" לפי מבנה וסדר מסוים)מזון, חומרי ניקוי וכד'(

• יציאה למכולת עם ארנק וכסף.

• איסוף המצרכים)לאחר שהוא כבר למד את מיקום המצרכים במכולת(

• עמידה בתור)יש כללים(!! תקשורת מול הקופאי ותשלום.

• חשוב לשתף את הקופאי בקשייו של הילד, ואיך "לא להבין אותו" ואיך "לא לרחם עליו"....

• התגמול, יהיה בעצם הרכישה הנכונה של המוצר שבתוך רשימת הקניות.

 

לסיכום:

"החוויה אינה אפשרית אלא כשהיא מאורגנת בצורה משמעותית, כל דבר שנרשם במוח, כל דבר חי, חייב להיות עם משמעות, זו הצורה הסופית של הרישום במוח, גם אם הצורה הראשונית יכולה להיות חשבונית או תוכניתית. הצורה הסופית של הייצוג במוח חייב להיות,

או לאפשר "אמנות"- המראה והניגון האמנותיים של החוויה והפעולה. אך כדי לאפשר את הרישום המשמעותי הדרך היא הבנייה ותיווך.

 תבניות של משמעות...!