תוכלו לתאר לנו את המגורים בדירה?

שמואל ורוחי מספרים על שני ילדים שישנים בחדר. הריהוט, המצעים, האביזרים, הכול ממתין לילדים בדירה.

"היום מתחיל מוקדם! בשעה שש וחצי כולם קמים. אם יש לנו מצב רוח מיוחד אנחנו מעירים אותם לצלילי מוזיקה. ההסעות מגיעות בין שבע לשבע ורבע. עד אז צריכים להתלבש, לאכול ולקחת תרופות בשעת הצורך. אחרי הצהריים חוזרים הילדים, אנחנו מחכים להם מאוד. שעות אחר הצהריים מוקדשות לבילוי הווי משפחתי ביחד והיכרות טובה יותר זה עם זה. אנחנו יושבים ביחד, מציעים להם כיבוד קל כשהם מגיעים, למרות שלא תמיד הם מעוניינים לאכול, מסתבר שמאכילים אותם היטב במסגרות החינוך. בעבר,  ניסינו לשבץ חוגים במערכת, אך נוכחנו לראות שהדבר מיותר כרגע במגבלות הזמן הלא –ארוך שנותר להווי משפחתי אחר הצהריים. מה שחשוב הוא שמיעת החוויות של כל אחד. זו שעת איכות שתורמת לכולם יותר מחוגים."

איך הדינמיקה ביניהם?

"דינמיקה נהדרת. תקשורת חמודה כמו בין אחים. אם אחד מספר חוויות, השני נזכר בחוויות דומות ויש שיח נעים ביניהם. לכל ילד יש מגירה משלו עם חפצים אישיים, ולגבי חפצי הבית המשותפים -  אין רכושנות מיוחדת שמתגלית אצל הילדים..."

עם רדת הערב מתחילה התארגנות לילה. שמואל אחראי על המקלחות. פעם בשבוע מגיע מדריך ממלא מקום, מה שמאפשר לבני הזוג פיינשטיין זמן חופשי לעצמם. גם המקרים הנדירים של יציאות לא קבועות, מקבלים מענה בדמות בייביסיטר ע"י המדריך.

 יש קשר עם ההורים, גם לשיחות על דא ועל הא. הם ההורים של הילד ומקבלים את כל העדכונים כולל תמונות. הילדים מתקשרים כל יום הביתה ומשוחחים עם האחים ועם ההורים. הם נשארים חלק בלתי נפרד מהמשפחות שלהם. הגעגועים של הילדים הביתה הם סימן טוב לקשר בריא.

מה קורה בשבת?

בימי שגרה, בכל שבת שנייה חוזרים הילדים לבתיהם. אם נשאר מישהו בשבת כזו הוא יוצא עם שמואל ורוחי לסעודות אצל ההורים. בשבתות דירה יש סדר יום של תפילות וסעודות שכוללות דפי קשר, שיר שכל ילד בוחר. ואת הדג הספציפי או הטחינה שחלק מהילדים מעדיפים. השבת היא זמן נהדר. עמוס באתגרים קטנים של בדיקת גבולות, של מציאת תעסוקה ושל נתינת המקום לביטוי אישי של כל ילד.  

אפשר להעז לשאול אתכם על הקשיים?

"אנחנו באים עם גישה וניסיון בחינוך מיוחד. מה שממזער את הקושי אך לא מעלים אותו. לפעמים אנחנו מתייעצים עם מנתח ההתנהגות או עם העובד הסוציאלי. יש לנו גישה ישירה ושירות נהדר מהצוות. "

"רגעי שבירה קיימים אצלי לעיתים," משתפת רוחי, "אצל שמואל הרבה פחות. אבל הקורונה התישה גם אותו." מסתבר שדווקא הדברים הקטנים מאתגרים את רוחי, הכביסות, הניקיון של הבית הגדול. נקודות טריוויאליות שפוגשים בכל בית, לאו דווקא המאפיינים הייחודיים לבית שכזה. "זה עול שהגיע בבת אחת. אך יש איתו גם הנאה, סיפוק ואהבה עצומים."

האם תמליצו לזוגות אחרים?

שמואל ורוחי תמימי דעים כי התפקיד לא מתאים לכל אחד. אבל הם חשים בעוצמה רבה את היתרונות. "התבגרנו בעשרים שנה. אנחנו פוגשים בסוגיות האמיתיות של החיים, כמו פינוי של ילד לבית חולים ופתרון של בעיות התנהגות. אלו יתרונות משמעותיים עבור כל זוג."

רגע מרגש?

"הורה שמתקשר במוצאי שבת חופשה לשאול מתי אנחנו כבר חוזרים כי הילד בוכה שרוצה לחזור לשמואל ורוחי."

לכתבה הקודמת: הכרות עם משפחת פיינשטיין