היום, למעלה מחצי שנה אחרי האירוע המחולל הזה, מצויים שמואל ורוחי בסטטוס של הורי בית  לארבעה ילדים, מתגוררים בוילה רחבת ידיים, ויוצרים יחד בית לילדים עם מוגבלויות שמסיבות שונות אינם מתגוררים בבתיהם.

מה מביא זוג צעיר, ארבעה חודשים בלבד אחרי החתונה, לחשוב שרעיון כזה תפור למידותיו?

"הכל היה נראה לנו מתאים," מספרת רוחי. "שמואל עבד כמדריך במרכז היום 'שוהם' של שיח סוד בירושלים, אני עובדת כמורה בבית ספר שיקומי לחינוך מיוחד ובעברי הייתי מדריכה בדירת 'משעול היערה' של שיח סוד. כך שלשנינו הייתה היכרות טובה עם אנשים עם מוגבלות, והיכרות טובה לא פחות עם שיח סוד שנותן להם שירותים. בית שמש הייתה נראית לנו אופציה טובה למגורים, משפחתו של שמואל מתגוררת בה, ומעל הכל: שליחות. עבודה עם משמעות."

כשחזרו אל שמואל אנשי הצוות של שיח סוד וביקשו לקבל קורות חיים שבעקבותיהם זומן הזוג לראיון, נכנסו העניינים להילוך רציני. הצוות הנרחב שראיין אותם שמח להיווכח כי לא צריך לספר לאף אחד מבני הזוג מה המשמעות של שיח סוד, שניהם מכירים ומחוברים. וההחלטה נפלה: שמואל ורוחי ירכזו את דירת הצעירים החדשה.

איך מגיבה הסביבה?

"המשפחות שלנו תמכו מאוד ברעיון," משתפים השניים. "הן היו שותפות לאורך התהליך המקדים ולא פחות מכך – שותפות להווי הבית שלנו. ההורים הם מעין 'סבא וסבתא' של הילדים, אבל שווים:) שמגיעים עם מתנות. המשפחה של שמואל שמתגוררת פה אירחה אותנו והתארחה אצלנו, בהרכב מלא, בתקופה הראשונה, מה שלאחרונה נמנע מאיתנו בעקבות הקורונה. אבל, כמובן שתמיד ישנם הקולות מסביב של: 'איזה מן רעיון? זוג צעיר, ועבודה שכזו?'" הן שמואל והן רוחי לא נשמעים מוטרדים במיוחד מהקולות האלו.

חשבתם על מצבים בעייתיים, היו לכם הסתייגויות?

"הכל הוסבר לנו וסוכם בינינו, לרבות מדריך מחליף שיגיע ליום בשבוע כדי לאפשר לנו יום חופשי, וישמש גם כממלא מקום בעת הצורך.  לאחר כל הסיכומים, היה לנו תנאי ברזל אחד: אנחנו כזכור זוג צעיר ב'שנה ראשונה', בה לא מקובל לחגוג את ליל הסדר ללא המשפחה. ביקשנו שאת ליל הסדר אנו מעוניינים לחגוג אצל ההורים, ולא בדירה. עד כדי כך, שהחלטנו כי במידה ולא יאושר ההסדר הזה, אנחנו מושכים את ידינו מכל הסיפור. כמובן קיבלנו הסכמה שבליל הסדר לא נשהה בדירה, ולמרבה האבסורד, את ליל הסדר חגגנו בסגר כמו כל עם ישראל, וכמובן עשינו זאת עם הילדים שלא נשלחו לבתים, ועוד הוספנו אקסטרה שהות של חול המועד, שבת ושביעי של פסח... ללמדנו כמה לא צפויים יכולים להיות החיים."

דיירי הבית הנם ילדים עם מוגבלויות שכליות התפתחותיות או אוטיזם,  שמפאת סיבות מורכבות אינם מתגוררים בבתיהם. שיח סוד פתח עבורם דירה ייחודית: דירת צעירים, שבניגוד לשאר חמישים הדירות במערך הדיור, מנוהלת על ידי זוג ומעניקה לילדים את היציבות והחמימות הנדרשת להם. אחד הדיירים הראשונים שהה טרם הגעתו לדירה בנופשון 'סביון' של שיח סוד'. לשם הגיעו בני הזוג פיינשטיין כדי לערוך עמו היכרות. במקביל סוכם כי דייר נוסף יגיע כבר עם פתיחת הדירה, ואילו הנוספים יצטרפו בהפרשים של שישה שבועות לפחות זה מזה, כדי להקל על הקליטה. בזמן עריכת הראיון מתכוננת משפחת פיינשטיין לקליטתם של שני ילדים נוספים, ובכך תושלם מכסת הדיירים בדירה.

שמואל ורוחי נערכו עם העברת הדירה שלהם, רכישות חדשות של ריהוט ושאר פריטים לבית בתקציב שהעמיד לרשותם שיח סוד, והתאקלמות.

"מיחידה בגודל 40 מטר, עברנו להתגורר בוילה בת כמעט 400 מטר. קיבלנו שבועיים של הסתגלות למגורים החדשים, לפני שהתחילו להגיע הילדים, ואז קלטנו את הילד הראשון. הראינו לו את הבית, את הפינות שלו, הסברנו לו שזה הבית הקבוע שלו, זו המיטה שלו, אלו הבגדים החדשים שלו. ניסינו לטעת בו יציבות מהרגע הראשון, לפי ההדרכה שקיבלנו."

האם אתם מהווים עבור הילדים אבא ואימא?

"לילדים יש משפחות חמות ומקסימות שנבצר מהן לגדל אותם. אנחנו לא אבא ואימא שלהם, גם לא בהגדרה. אנחנו הורי הבית, והילדים מצרפים לכינויים שלנו גם את שמותינו הפרטיים. הילדים בקשר חם עם המשפחות שלהם. משוחחים בטלפון מדי יום. בכל שבת שניה הם יוצאים הביתה, ואנו מתארחים אצל ההורים שלנו. לפעמים, קורה שאחד הילדים נשאר, וכמובן, הוא מצטרף אלינו."

רגע של נחת

השבוע התקשר מורה של אחד הילדים. הוא דיווח על שינוי שלא ייאמן בילד. מדובר בילד שעם קליטתו אצלנו היה מסוגל לפתוח ארונות ברגע שמתאפשר לו, ולהטיס אל הרצפה חבילות של סוכר וקפה בערבוביה. היום, הילד עוד ינקה את הסוכר שיישפך למישהו אחר!" ניכר ששמואל גאה בפרי טיפוחיו, "אחרי שבלתי אפשרי היה להשאיר אותו לבד אפילו לרגע, בימים הראשונים, הוא עבר שינוי התנהגותי מדהים, והיום אני סומך עליו בעיניים עצומות !"

בכתבה הבאה:  איך מנהלים את סדר היום בדירת הצעירים, מה קורה בשבת, רגעי שבירה, והיתרונות הגדולים כפי שחווה אותם משפחת פיינשטיין. לקריאה>>