'סנוזלן'- מקום קסום, אומרים המבקרים. למי שעוד לא מכיר- הסנוזלן הוא חדר לגרייה רב חושית מבוקרת והמיוחד בו הוא תחושת נינוחות קסומה שמשרה החדר על באיו.
הסנוזלן המושקע שלנו ב'שיח סוד', הוא חדר נקי מרעשים ומהפרעות. למי שלא ביקר בו עדיין, הנה תיאור קצר: החדר מחופה כולו, רצפתו וכתליו, במזרנים רכים ולבנים. עמוד הבועות ניצב לגובה שני מטרים ועולות בו בועות מאירות ברחש עדין ומתמשך. על הקיר נעים כתמי אור צבעוניים בקצב איטי ומחזורי. בפינה אחרת תופתעו לגלות מזרן מים חמים ומענג, ולידו סיבים דקיקים מאירים.
מהו הרעיון שעומד מאחורי הסנוזלן? האם אפשר להשיג שינוי בעזרתו? ואולי, אולי יש כמה סודות מהחדר שיכול כל אחד לאמץ לעצמו ולשפר את איכות חייו?
ננסה לפרוש כאן מידע שיענה על שאלות אלו.
אם לא הלך בטוב, ילך בעוד יותר טוב!
הסנוזלן התפתח בקיצה של דרך ללא מוצא. מפתח השיטה,הולנדי בשם אד וורהול, הוא אדם שעסק במשך שנים בריפוי באמנות עם אנשים בעלי מוגבלות שכלית קשה. הוא זכה לשיתוף פעולה דל מאוד, אם בכלל, וניסה בדרכים שונות להעלות את רמת העניין של מטופליו. הוא גילה שבסביבה רב חושית נינוחה, מטופליו נעשים יותר ערניים ומגיבים לו. מאז עברו 33 שנים, והיום יכול אד וורהול, בעשרות מדינות בעולם, להתארח בסנוזלן, אם רק ירצה.
איך משפיע הסנוזלן? איך זה עובד?
ישנו מימד בסיסי מאוד
בחוויה הקיומית שלנו, מימד המשפיע על תפקודנו כבני אנוש: המערך החושי. בספרות המקצועית מדברים על אינטגרציה סנסורית. כלומר- היכולת לעבד את הגירויים הנקלטים בו זמנית מכל החושים, כדי להבין כראוי את המתרחש בסביבתנו.(איירס,1979) אם יש תקלה במערכת הבסיסית הזו, כל תפיסת העולם שלנו משתבשת. במקרים קשים של מגובלות פיזית או שכלית קשה, שם בולט הקושי באינטגרציה סנסורית, אנו מוצאים עצמנו מדברים עם אנשים שלא מגיבים לנו בכלל ונראה לפעמים שהם כלל לא מבינים את משמעות תהליך האינטראקציה בין אנשים. מאתגר לשוחח איתם, לא? מה עושים? באים לסנוזלן, מתרכזים בהתאמת הגירויים לפי העדפת המטופל ולמעשה מספקים חוויה איכותית יותר של כל חוש בפני עצמו וגם של שילוב כל החושים. הטריק הוא במיקוד ובידוד הגירויים. לצורך כך אפשר לכנות את הסנוזלן 'מעבדה חושית'.
גרינספן (2000) מדבר על רצועת עוררות אופטימאלית של כל אדם, לאו דווקא מוגבל. לכל אחד יש מצב סביבתי- חושי אופטימאלי שבו הוא מתפקד במיטבו ביחסי אנוש, בלמידה ובהנעה עצמית. לדוגמ
א: שעת בוקר לחוצה זה לא הזמן לבקש ממך עזרה, זה לא זמן טוב להתמודד עם ילד מצוברח/ שכן רוטן/ תקלה בטלפון. למרות שאת/ה נחשב/ת לאדם סבלני ונעים הליכות, לא היינו רוצים להיות שם כשזה קורה. אבל בשעה שקטה אחרי הליכה בחיק הטבע או צעידה באוויר הצח, אז יש סיכוי שתתמודד/י כראוי עם תופעות כאלה. מה ההבדל? אמנם יש כאן מימד רגשי אבל בבסיסו קיימת מערכת החושים. כשחושינו קולטים גירוי מרגיע ומרענן בו זמנית, אז אנו חיוניים יותר ומתפקדים טוב. זוהי רצועת העוררות האופטימאלית שלנו. הסנוזלן, כמעבדה חושית, מאפשר שילוב זה של גירוי מרגיע ומרענן, ומכאן שמו: סנוזלן = סנוזל (לנמנם)+ סנופלן (לרחרח). נמנום מסמל רוגע ורחרוח - ערנות.
אם כך, הסנוזלן מתאים גם לי?
הסנוזלן יכול לעזור בשיפור התמודדות שלנו עם סביבתנו. זאת ע"י פיתוח מודעות להעדפה החושית שלנו, התנסות במצב החושי המיטבי בעבורנו, ופיתוח גמישות לגירויים שבשל נתונים אישיים שלנו נמנענו מהם ובכך חסמנו לעצמינו את מרחב המחיה שלנו.
תאמרו שלכל אחד מועילה מוזיקה רוגעת, אויר צח, שקט ומרחבים ירוקים. ככלל, כל זה נכון אך בואו נכיר את עצמנו טוב יותר.
שמעתם פעם על דפוס חושי? כן, זה קשור לכל אחד מאיתנו ולכל בן אנוש על פני הגלובוס. כל אדם נולד עם כמה חושים? לפחות שבעה. ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש, תחושה עמוקה ושיווי משקל. לכל אדם דפוס חושי ייחודי רק לו! תמיד ידעתם ש'על טעם ועל ריח אין להתווכח'. גם על מראות וקולות, יש לכל אחד תגובה אחרת. ובהקשר לנכתב לעיל, האינטגרציה הסנסורית שלנו מתפקדת באופן שונה משל כל אחד אחר. גם רמת העוררות שלנו תושג בסביבה חושית ספציפית להעדפה החושית שלנו.
אפשר לצייר זאת כקשת של רצף חושי. בקצה האחד דפוס תת-חושי ובקצה הנגדי דפוס יתר-חושי. כל אחד מאיתנו נמצא בנקודה על פני הרצף, ומרגיש בנוח עם אחרים שנמצאים בקרבת מקום על הרצף הזה.
תת חושי-
אדם שהגירויים השונים משפיעים עליו, רק כשהגירוי חזק ובולט.
יתר חושי-
אדם שהגירויים השונים משפיעים עליו גם כשהגירוי עדין וחלש.
יפה. אבל מה זה משנה לנו?
משנה בהחלט! כל מערכת התפיסה שלנו את העולם מבוססת על חוויות שקלטנו בעזרת החושים, ובדפוס הייחודי לנו. עכשיו, מי שהמשפט הבא מתאים לו ירים אצבע: האם את/ה אוהב/ת לצאת למרכזי קניות? נמשך/ת לאירועים רבי משתתפים, ל'אקשן'? כל מי שהרים אצבע לאיזה כיוון הוא נוטה על פני הקשת? (-תת חושי). עוד שאלה- האם את/ה מתכונן/ת לחג כמה שבועות מראש? האם את/ה מתאמץ לדייק בזמנים? האם מפריע לך כשמישהו דוחף אותך בטעות בעלייה לאוטובוס? מי שהרים אצבע עכשיו, לאיזה כיוון הוא מתאים על פני הרצף? (-יתר חושי)
על פי רוב אנשים עם דפוס חושי בכיוון התת- חושי יהיו פחות רגישים להפרעות כמו רעש חזק, אורות מרצדים, הם אנשים שאוהבים הפתעות ונלהבים בקלות, הם רועשים יחסית וגם יוצרים בקלות קשרי חברה. לעומתם, אנשים עם דפוס יתר חושי שקטים יותר ויחסית מצטנעים. זהירים, אפילו חוששים, בפיתוח קשרים חדשים. זקוקים להכנה מראש, אחרת הם חשים מבוהלים. נוטים להקפדה על סדר, ומהם אף ביקורתיים.
לומדים להתגמש !
הרמב"ם אומר שדרך האמצע היא שביל הזהב, עם זאת ד' ברא עולם מגוון ולכל אדם נתונים אישיים ייחודיים שהוענקו לו ככלים להגשמת תפקידו וייעודו. אין דפוס רע או טוב. בשני הדפוסים יש פוטנציאל חיובי לצד פוטנציאל שלילי. המודעות להעדפה החושית שלנו תפקידה לסייע לנו להבין את עצמינו טוב יותר, להכיר מה מניע ומה חוסם אותנו, מה מרתיע ומה מושך? ההכרה בעוצמות מול החולשות מציבה אותנו במקום בטוח יותר של הערכה וקבלה עצמית.
בתקשורת עם ילדנו, מודעות לדפוס החושי של כל ילד היא נכס אמיתי בהבנה של מה מקרב ומה מרחיק, מה נעים ומה מכאיב. ההורים שבין הקוראים הן מכירים את התופעה שבה ילד מינקות אינו רגוע, או שהאב /האם לא מרגישים 'קליק' כמו שהיו מצפים לחוש כלפי ילדם. בבסיס תופעות אלו קיים לעיתים העדר מודעות לדפוס החושי על השלכותיו. וזה בהחלט נושא רחב למאמר בפני עצמו.
מה שיפה בסנוזלן הוא היכולת הנפלאה להגמיש את הדפוס החושי שלנו ולהביא ביטויים קיצוניים שלו לידי איזון. איזון זה מוביל להרחבת הביטחון בהתנסות חדשה ולפתיחת אפיקים חדשים לצמיחה בעבודה, במשפחה ובשעות הפנאי. באווירה הקסומה והמבודדת של הסנוזלן אנחנו לומדים איזה הרכב של גירויים מניע אותנו באופן חיובי, ואיך אנחנו יכולים לשחזר תחושות אלו גם כאשר אנו נמצאים בסביבה חושית פחות סימפטית עבורנו. נלמד לייצר לעצמנו תחושות טובות שיאזנו את מצבנו הרגשי ותגובותינו הרגשיות. לתהליך זה קוראים: ויסות חושי.
