גישות ושיטות
התפתחות הילד-התפתחות ביטחון עצמי בקרב ילדים
מאת: ד"ר מ. וייל –מומחית ברפואת ילדים ורופאת ילדים התפתחותית, רופאה יועצת ב'שיח סוד'
ביטחון עצמי הינו תחושת מסוגלות פנימית של היכולות לספק לעצמי את הרצונות והצרכים, הכרה בכישורים, ביכולות ובכוחות שלי, לצד החולשות, והיכולת להשתמש בכוחות אלו בעת הצורך, כלומר "בטחון בעצמי".
ביטחון עצמי אינו מולד והוא מתפתח במהלך החיים בפעילויות גומלין בין אופי הילד לבין סביבת חייו בעיקר בשנים הראשונות לחיים. ניתן לשפר ולהעצים את הביטחון העצמי בכל שלב בחיים. להורים ולמסגרות הטיפוליות\חינוכיות בגיל הרך יש תפקיד מכריע בהתפתחות הביטחון העצמי של ילדיהם.
הגורמים המעודדים התפתחות ביטחון עצמי גבוה בילדים הינם :
- נוכחות ומעורבות של שני ההורים בחיי הילדים-במשחק משותף, הקשבה וזמינות לכלל הצרכים של הילדים בשנים הראשונות, מעודדת תלות מופחתת של הילדים בהמשך חייהם.
- מתן גבולות ודרישות מהווה רשת של ביטחון עבור הילדים, עפ"י הגיל ההתפתחותי בהם הילדים נמצאים מפתח אצלם יכולת לדחות סיפוקים בצורה מתאימה, ומפתח יכולות חברתיות טובות ויכולת להתמודד עם קשיים בהמשך.
- הכוונה למיומנויות של עצמאות תפקודית, אחראיות למשימות בהם הילד יכול לתרום לסביבה הוא חי, עפ"י מה שמצופה מכל ילד עפ"י גלו, גורם לתחושה אצל הילד שהסביבה מאמינה בו, סומכת עליו וכך מתגברת האמונה הפנימית של הילד בכוחותיו ובכישוריו.
- תגובת הוריות ובמסגרת החינוכית והטיפולית במינון נכון של אמפטיה, שיקוף רגשות, הדגשת הצדדים החיוביים של הילד וחיזוקים חיוביים על התנהגות רצויה, מעודדים בטחון עצמי אצל הילד.
- לא להדגיש, לא לבקר ולנסות לא לראות את הבעייתיות או הפגמים באישיות ובאופי של הילד, כי ילד יחוש זאת ויפתח ערך עצמי מופחת. מנגד, להרעיף אהבה ותמיכה לא מתאימה, תגרום מסר מבלבל לילד כי בעתיד הילד יראה שהגזימו כלפיו כשיקבל תגובה שונה מהסביבה והדבר יגרום לילד חוסר אמון כלפי ההורים והמסגרת הראשונית שלו.
- תגובות שמהוות מסר מרגיע לילד שהוא נמצא במקום בטוח, מרגיע את הילד, לא לומר-זה מסוכן.. תיזהר אלא לתת סביבה בטוחה להתנסויות עפ"י גיל.
- עידוד לילד של הצלחות ובמקרה של כישלון, עידוד כי בפעם הבאה עם מאמץ נוסף או אם אימון נוסף הילד יצליח. חשוב לתת משוב חיובי על מאמץ והתנסויות חוזרות ולא רק עפ"י התוצאה, בכך מגבירים מוטיבציה לילד. חשוב להזכיר לילד שכל כישלון או נפילה היא מקור לצמיחה ובסיס ללמידה מטעויות והתפתחות טובה יותר בהמשך.
- לעזור לילד בקשיים חברתיים ולא לראות זאת כפגם ובכך לאפשר לו מרחב מוגן של פעילויות. חרדה חברתית יכולה להנמיך את הביטחון העצמי ויש לטפל בכך.
- לתת לילד מגיל צעיר מגוון רחב של פעילויות בהם הוא מצליח ובכך ליצור אצלו תחושת מסוגלות ודימוי עצמי גבוה שתיתן לו את הכוחות להמשך חייו. בנוסף, לתת לילד את התחושה שההצלחה תלויה בו ושהילד יהיה מסוגל לשבח את עצמו ולתת לעצמו משוב חיובי על הצלחות שלו.
- לתת לילד להביע את דעתו מגיל צעיר לאפשר לו להחליט, לבחור ולשלוט במה שהוא יכול עפ"י הגיל שלו ובכך הוא ירגיש שותף ובטוח בעצמו וביכולותיו בצורה בוגרת.
זכרו-לכל ילד יש "אי של הצלחה"- גרעין חזק ממנו הביטחון העצמי יכול להתפתח ותפקידנו כהורים, מטפלים וצוות חינוכי למצוא אי זה , לייצר בו חוויות של הצלחות ומשם הילד יתפתח.
אמונה, אמון ובטחון כמשפיעים על התפתחותו התקינה של הילד
מאת: לאה שלמה – פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית מומחית בכירה בשיח סוד
הרב שלנגר בספרו "אוהל יעקב ולאה" מדבר על האמון האלוקי בנבראיו:
" נתינת האמון מאפשרת קשר בין הבורא השלם לבין הנברא הקטן. האמון מגשר על מרחק, בכך שהבורא יתברך אינו מתייחס לנברא מצד אפסיותו, אלא על פי הכוחות הגנוזים בו ועתידו השלם. קשר על בסיס זה יוצר רצון ותשוקה אצל הנברא להגיע אל השלמות אליה הבורא יתברך מנחה אותו, כשאיפת כל חי להגיע אל תכלית מציאותו".
חשוב מאד שנראה כהורים שאותו עיקרון מפעיל גם את האמון האימהי של האם בילד – שהרי כך מתפתחת אישיותו של האדם. המחנכים הם שלוחיו של הבורא יתברך, ועליהם ללכת בדרכיו – להאמין בדור אותו הם באים לגדל, להביט אל תוככי נפשו של הילד, ולדבר עמו כפי שפנימיותו מחייבת, ולא כפי מעשיו החיצוניים גרידא.
" על ידי זה יתברר לילד כי כוחות גדולים של טוב ויושר טמונים בו, שאיפה ברורה למעלה וקדושה – ומהם תהייה צמיחתו. וכפי שכתוב בספר במדבר י"א, י"ב : "כאשר יישא האומן את היונק", באמונה מוחלטת, כלומר – להגביה את היונק, לא לתת לו לשקוע בחסרונותיו, אלא להרימו לקראת שלמותו. כוחו של האמון הוא בכך שיתגלה לילד כי ציפיות של גדול קיימים בקרבו."
המילה 'אמא' נגזרת מהשורש 'אמון', זהו תפקידה המרכזי, ובזה טמון גודל כוחה.
בכך מהווה האמון האימהי מגנט אשר ימשוך את כל הטוב שבילד החוצה.
כיצד נראה את ההקבלה שבין אמון ואמונה ?
כשם שיש לנו ידיעה ודאית, פנימית וחזקה לגבי קיום הבורא, שהיא הפוכה מהשכל וממה שאנו רואים, כיוון שמציאות הבורא היא בהסתר, כך גם האמון, הידיעה של הטוב הקיים ביכולותיו של הילד, גם כאשר אין הן נראות עדיין.
הרבנית קוק מטבריה אמרה: " ילד הוא כמו רב קטן, כמו תלמיד חכם, אבל קטן ..."
לכן העבודה האימהית על פיתוח האמון שלה בילד היא קודם כל במחשבה ובתפיסה את הילד, "סוף מעשה במחשבה תחילה", וכל השינויים החיצוניים שנעשה אח"כ יהיו נובעים מכך.
תוספת האמון ישנה לגמרי את הקשר המשמעותי שבין האם והילד, הילד יהפוך מילד תלותי לילד שסומכים עליו, מעריכים את יכולותיו, והוא יהיה מעוניין ושמח להוכיח את בגרותו ועצמאותו ככל שניתן.
השינויים לטובה שיחולו בעקבות כך בילד יכולים להדהים כל אם, ולא משנה מהן יכולותיו הבסיסיות של הילד. היא צריכה רק לשנות את מחשבתה ותפיסתה, לנהוג בהתאם לכך , והתוצאות יהיו מוכחות בשטח !!
אמון הורי
לפני שנעסוק באמון ההורי כלפי הילד, נתייחס לבנייה מוקדמת של האמון ההורי העצמי. בעולמנו המודרני, רגשות האשם ההוריים "מטופחים" מאד, וללא הרף. רגשות אשם אלה, מערערים את הסמכות ההורית, ובאופן מעגלי חוזר, מוגברים עוד יותר נקיפות המצפון ורגשות האשם, מה שמחזק את החיוניות של הגברת האמון העצמי ההורי, כדי שאז ניתן יהיה לפתח את האמון שלנו בילדנו.
האמון המוגבר יאפשר להפחית את הגנת היתר, יאפשר לא לעטוף, לא לרחם, לא לוותר לו ("כאשר אני לא מוותר לך, אני לא מוותר עליך"). להשתדל ולהדגים לילד, לדרוש ממנו, ולאתגרו בדרגה הגבוהה מזו בה הוא נמצא, מתוך כבוד ואמון ביכולותיו. כל אלה ידרשו ממנו להתמודד, ולהצליח, כל ילד מנקודת הבסיס בה הוא נמצא. כך גם במצבי יומיום רגילים, כך במצבים בהם הילד לוקה בבעיות התפתחותיות למיניהן, כך במצבי חרדה והתנהגות. לסמוך, להחמיא, להדגיש לילד את כוחות הנפש שלו, כך ילמד להיות אדם שמח, אופטימי ומצליח, לפי דרגתו וכישוריו.
אל פחד , והבעת אמון אמיתי ביכולתו של הילד. זהו הצעד הראשון לשינוי.
הלחץ הפנימי שקיים באם מקרין על הילד. לצאת מלחץ זה באמצעות עזרה זו או אחרת, יאפשר לפעול בצורה יעילה.
כאשר נולד ילד פגוע , ההורה, גם אם הוא בעל ניסיון רב בגידול ילדיו האחרים, ואפילו הוא מומחה מקצועי באחד מתחומי העזרה , האבחון והטיפול בילד, כל ניסיונו, מקצועיותו, וכישרונותיו נשכחים מול האימהות החדשה והמאיימת מול הילד המסוים הזה. במצב זה על ההורים ללמוד בסבלנות, ולפתח מחדש את האמון העצמי ביכולות ההוריות, ורק אז ניתן יהיה לבצע את העבודה הפנימית שתאפשר שינוי תפיסה ומחשבה לגבי הילד.
חשיפה של הילד אל העולם שמסביבו, היות ההורים קשובים ואמפאתיים לרגשותיו של הילד, יכולים לשקף לו את רגשותיו באופן ברור, ובמגוון אפשרויות רחב – באמצעות מלים, מגע, הבעות פנים, וכך תתאפשר הזדהות הילד עם הרגש שלו, כך שיוכל לחוש מובן ומקובל בכל מצב. כל זה יגביר את ביטחונו של הילד בעצמו, בהוריו, בעולם הסובב אותו, ובאופן מעגלי, מעשיו יגבירו את הביטחון העצמי שלנו כהורים , שאכן אנו פועלים באופן נכון ומועיל.
כמובן שתהליך זה יהיה כרוך בדרך גם בתחושות של כישלון, האמון ייבנה בשלבים, וחשוב מאד לדעת, שאין הצלחה שאינה כרוכה במסלול מייגע של כישלונות ונפילות, ובעצם, לא ניתן להצליח ללא סולם של כישלונות, "שבע ייפול צדיק וקם" (משלי כ"ד), והכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך שבע הנפילות שלו... שבע הנפילות שלו הן שיצרו את הצדיק. המאבק בכישלונות, ההתמודדות עמם, הן שיחזקו את ההתרוממות מהם, ואת תחושת התרוממות הרוח עם כל הצלחה שתבוא בהמשך. כשם שהתינוק נכשל, נופל וקם, ללא הרף, מבלי להתייאש, עד שלומד ומשיג את הצעד הבא, וגם אחרי מאות כישלונות, הילד מנסה שוב, באותו עוז, מרץ וגבורה, כמו בפעם הראשונה. כך גם מוטל על ההורה להגיע לשינוי תחושותיו ומחשבותיו לגבי ילדו, במאבק על השגת האמון בילדו.
אין סיכוי ללא סיכון
אין סיכוי ללא סיכון. מי שאין לו אומץ לבצע שינוי, לא יוכל להצליח, וחשוב לא לפחד מכישלון, וכפי שאמרו חז"ל - "אין אדם עומד על דברי תורה, אלא אם כן נכשל בהם תחילה". הכישלון איננו משהו צדדי, שעשוי להתלוות לתהליך ההתקדמות , אלא הדבר המרכזי. וכפי שרבי צדוק הכהן מלובלין אמר שהכלל נכון לגבי כלל חייו הרוחניים של האדם – אין התקדמות רוחנית שאיננה תוצר של כישלון שקדם לה.
כמובן שאין האדם צריך לזהות את עצמו עם הכישלון, אלא ילמד לעשות הפרדה : כאשר אני נכשל, זה אינו טוטאלי, צריך לנסות משהו אחר, ובאיזשהו שלב , ודאי אצליח. הירידה היא לצורך עליה. יש להפיק לקחים, ולהפנות מבט אל עתיד טוב יותר, מתוך אמונה שבהתמודדות נכונה, לאחר כל כישלון יגיע תור הצלחה.
כמו כן, חשוב מאד לא לשאוף למושלמות , שלעולם לא תגיע, אלא לתחושת שלמות , להתגבר על תחושת האבל על מי שאני ועל מה שיש לי, ולהתחיל להבין שהקב"ה בראנו בצורה מדויקת ובהמון אהבה, ואיך שאנו וילדינו, כך הקב"ה רוצה שנהייה.
כאשר ההורה ירגיש שהוא לא לבד, אם יידע להיעזר במקום להתבוסס בסבל, ילמד גם לתת לילד להרגיש שהוא לא לבד - אמון וביטחון !
כמובן שקל יותר, יחסית כמובן , עם ילד שגדל "לפי הספר", והאם צריכה "רק" להשתמש באינטואיציות הבריאות שלה לצורך גידולו, "זו לא חוכמה". החוכמה היא כאשר האם צריכה לחוות ולבנות מחדש את תחושת הביטחון העצמי שלה כאם לילד עם צרכים מיוחדים. כאשר ביטחון זה נבנה, פגה הבושה, האשמה ותחושת הכישלון, ומתאפשר לאם לבנות את האמון שלה בילדה, לקדם אותו מכל הבחינות האפשריות, ולהתגאות בו. זו החוכמה !!
בהצלחה רבה !!!
הטיפול בילדים עם תסמונת דאון
מתי מומלץ להתחיל לטפל? ובאלו כלים?
(מתוך ראיון שנערך עם מנכ"ל שיח סוד הרב שמעון לוי בעיתון משפחה)
תסמונת דאון היא התסמונת השכיחה ביותר עקב הפרעה כרומוזומלית. בבעלי תסמונת דאון נמצאים 3 כרומוזומים של כרומוזום 21. במקום המצב התקין בו יש 2 כרומוזומים כאלו, ובסה"כ יש 47 כרומוזומים בכל תא במקום 46. קיים מצב נוסף של תסמונת דאון והוא מצב של מוזאיקה (פסיפס), בו חלק מהתאים תקינים (עם 46 כרומוזומים בכל תא) וחלק עם 47 כרומוזומים. מצב זה מתבטא בדר"כ בצורה קלה יותר של התסמונת. התסמונת מאופיינת במוגבלות שכלית ברמות שונות ולעיתים גם בבעיות פיזיות, כמו: בעיות לב, בעיות נשימה בשל מעברים צרים. לתסמונת זו יש מאפיינים גופניים בולטים: עיניים מלוכסנות, גשר אף שטוח ורחב, צוואר קצר, אצבעות קצרות, טונוס שרירי נמוך ועוד. ובחלק הנחמד והשמח יותר: ילדים בעלי תסמונת דאון הם לרוב אהובים מאוד, מתחבבים בקלות על הציבור, בעלי רגש חם ותקשורת חברתית.
תסמונת דאון מזוהה בדר"כ עם הלידה עפ"י מראה חיצוני. עם החשש לתסמונת מתבצעת בילוד בדיקת כרומוזומים שתוצאותיה מגיעים עפ"י רב בגיל שלושה שבועות.
בתינוקות בעלי תסמונת דאון ניתן להתחיל לטפל ממש בינקות, שכן התסמונת מאובחנת כאמור בתחילת חיי הילוד. גם כאן חשוב לומר להורים להזדרז מצד אחד ולתת את זמן העיקול וההכלה מנגד. הטיפול המוקדם משמעותי מאוד לשיקום היכולות התפקודיות והקוגניטיביות. אך טבעי שלא מיד ההורים חשים בשלים לצאת לאבחונים ולטיפולים וזקוקים לתקופת הסתגלות והכלת המצב. אני מציע להורים כן לאזור כוח ולפנות במישור המעשי למקומות טיפול טובים ומקצועיים ובד בבד לא להזניח את עצמם ולמצוא להם אפיק מתאים לתהליך הרגשי שהם חווים. אחד הטיפולים הראשונים שחשובים לתינוק הוא פיזיותרפיה כדי לחזק את הטונוס ולצמצם פערים בהתפתחות המוטורית. בהמשך התינוק זקוק גם לריפוי בדיבור וריפוי בעיסוק. תינוקות וילדים בעלי תסמונת דאון נתרמים מאוד מטיפולים פרא רפואיים מגוונים: הידרותרפיה, סנוזלן, מוזיקה,קרניו סאקראל ועוד. דבר נוסף חשוב מאוד: תסמונת דאון היא שם של תסמונת שבה תסמינים כמפורט לעיל. אך יהיה זה לגמרי לא מדוייק ורחוק מן המציאות לחשוב שיש בה אחידות, כל ילד/ה בעלי תסמונת דאון הוא עולם בפני עצמו הן מבחינת הצרכים ההתפתחותיים ורמת התפקוד והן מבחינת האופי. נכון שההגדרה הכללית עוזרת לאנשי המקצוע לתחום את הצרכים הייחודיים ולהתמקד בם. אך מכאן ואילך לכל ילד עם תסמונת דאון הדקויות הייחודיות שלו. זו הסיבה שלא נכון ולא מקצועי בעיני ליצור כיתה של בעלי תסמונת דאון בלבד. הדבר דומה ליצירת כיתה לילדים בעלי צבע שיער בלונדיני לשם משל... הכותרת המשותפת לילדים עדיין לא יוצרת רמת תפקוד שווה. קיימים בתסמונת קשת רחבה של רמות: החל מפיגור קל ועד פיגור בינוני וקשה. גם בין ילדים בעלי תסמונת זו ישנם מעטים שמתקשים בתקשורת ומכונסים בבועה משלהם- הגם שזה לא המצב הקלאסי של התסמונת. כאמור רובם דווקא מצטיינים בחייכנות, נעימות וחברותיות. תפיסתם כילדים חברותיים בעיני הציבור הובילה למיזמי שילוב שלהם במסגרות רגילות. אני והצוות המקצועי בשיח סוד סבורים שזו גישה מוטעית. הילד המיוחד תמיד יחוש במסגרת רגילה או דחוי מעט או בקצה השני- 'פרויקט חסד'. כמה שאנו מחנכים את הילדים הרגילים לקבלת השונה, קשה לצפות מהם להתמיד בכך ללא גבולות זמן. לעומת זאת הנכון הוא לשבצו במסגרת מיוחדת- שם יחוש שווה בין שווים יחווה התנסות חברתית אמיתית ומקרקע בטוחה זו שמצמיחה את דימויו העצמי ליזום עבורו מיזמי שילוב עם בני גילו הרגילים לזמנים קצובים כמו: שעת לימוד משותפת, פעילות חברתית משותפת לכיתות ועוד. ילד עם תסמונת דאון שימלא את ארסנל אישיותו בכלים מצמיחים במסגרת המיוחדת ייטיב לצאת לחברה הרגילה בשבתות, בבתי כנסת ובשכונה, יעורר כבוד יותר במסוגלותו ובהתנהגותו וממילא יקלט טוב יותר ע"י החברה. כך בעיני מושג השילוב האמיתי.
גרייה תחושתית בסנוזלן
מאת: מרים חן – מרפאה בעיסוק ראשית בשיח סוד
הוראות כלליות למתן גרייה תחושתית:
• יש לבקש רשות או לחילופין להודיע על מתן תחושה לילד לפני יצירת המגע. רצוי ליצור קשר עין ולקבל הסכמה.
• עלינו להיות קשובים לילד- לשים לב איזה סוג מגע נעים לו ולהתייחס לתגובותיו.
• על המגע להיות תמידי ומתמשך – להקפיד לא לנתק מגע באופן פתאומי, יש חשיבות להמשכיות התנועה.
• לעבוד תמיד באופן סימטרי ולאזן את הגוף.
• תמיד נתחיל עם מתן מגע עמוק, שפירושו: מגע עם מעט לחץ, מתמשך ויציב.
• נשים לב לטון הדיבור בזמן מתן הגרייה התחושתית.
חשוב לשים לב לכך שתחושה משנה מצבי עוררות. מתן גרייה תחושתית עשוי להרגיע ולהפחית מצב עוררות או לחילופין להפעיל ולהעלות מצב עוררות. ההשפעה תלויה באופן השימוש, בעוצמה ובקצב.
במקרה של בעיה או חוסר וודאות לגבי תחושה מתאימה – יש להתייעץ עם צוות ריפוי בעיסוק שמכיר את הילד.
רעיונות לפעילות תחושתית:
גרייה טקטילית -
• מגע, עיסוי, חיבוק, מריחת קרם וקצף.
• מעבר על אברי גוף באמצעות בדים מגוונים בטקסטורות שונות. (כמו: פרווה, קטיפה וכדו'.)
• שכיבה מתחת לפוף. (- לחץ עמוק)
• תיפוף אצבעות על חלקי גוף שונים.
גרייה וסטיבולרית –
• נדנוד על כדור טיפול. נדנוד איטי – מביא לרגיעה. נדנוד מהיר וחזק – מעורר.
• נדנוד בערסל.
• גלגולים על מזרון.
• עבודה על מזרן מים – תגובות שיווי משקל.
גרייה פרופריוצפטיבית –
• גלגולים בתוך שמיכה – ניתן לגלגל כדור טיפולי על הילד בו זמנית.
• ישיבה על כדור טיפולי ('הקפצות').
• נשיאת משקל על הידיים (לדוג': בשכיבה על כדור הידיים מושטות קדימה).
• הליכת מריצה.
שילוב מטרות תקשורתיות בסנוזלן
אגף קלינאות תקשורת בשיח סוד
בראשות אפרת מלמד- קלינאית ראשית
בדפים הבאים מצורף מידע וכלים מעשיים לשילוב מטרות תקשורתיות בסנוזלן.
לפני קריאת החומר כדאי מאוד להפנים את ההבנות הבאות שהן מהוות בסיס לטיפול טוב:
1. חשוב מאוד ליצור את הקשר והזרימה בין המטפל והמטופל, לבסס אמון הדדי ותחושת ביטחון. רק כשנוצר בסיס זה ניתן להמשיך להטמעת מטרות טיפול ספציפיות.
2. גם מטרות הטיפול הלימודיות- עליהן להתבצע תוך כדי משחק ואינטראקציה.
3. במהלך הטיפול יש לשלב הרבה שיקוף למטופל.
4. תמיד נשתמש תחילה באביזרי הסנוזלן. רק בשלב שני נפנה להכניס ולהשתמש באביזרים נוספים.
הצלחה רבה!
שילוב מטרות תקשורתיות בסנוזלן
ליקטה וערכה: טובה אגאי – קלינאית תקשורת
מבוא
לכל ילד וחניך בחינוך המיוחד ישנה תוכנית לימודים אישית (- תל"א) הכוללת את מטרות הטיפול בתחומים שונים ומתארת את מוקדי הכוח של הילד, מיומנויות בהן הוא מצליח.
חשוב מאוד לפני בניית תוכנית טיפול בסנוזלן להכיר את המטופל, לדעת למה ניתן לצפות ממנו בתחום השפתי, המוטורי, הקוגניטיבי וכו'.
אספו אינפורמציה, קראו דוחות, הכירו היטב את המטופל – וכך הטיפול יהיה יעיל בהרבה.
מתי ניתן לשלב מטרות תקשורתיות בסנוזלן?
את ה'תקשורת' מתחילים מהרגע בו אנו פוגשים את המטופל. יש לגשת אל המטופל, לרדת ל'גובה העיניים' שלו, ולומר לו לאן אנו הולכים. (אם צריך- נשתמש בעזרי תקשורת: תמונה, סמל, שפת סימנים). לתרגול יוזמה תקשורתית ומילוי הוראות – נשלח אותו אל המורה להודיע לה שהוא הולך. ("לך לומר למורה שאתה בא איתי לסנוזלן").
גם את הדרך לסנוזלן ניתן כבר לנצל לשיפור מיומנויות. אם זה בהכנה רגשית ("אני ואתה הולכים לסנוזלן. יהיה לנו כיף"), אם בשיפור מיומנויות שפתיות והעשרת אוצר מילים ("אנחנו יורדים במדרגות"), או בעידוד קוליות – הפקת קולות (זמזום שיר של הברות).
גם בשלב הורדת הנעלים במבואה ניתן למצות מס' מטרות. כמו: הבנת הוראות, יצירת הדדיות ("תעזור לי להוריד נעליים).
באופן כללי כל זמן שאני עם המטופל – צריך לשאוף לנתיבי תקשורת ולמידה, עד שנפרדים בכיתה. כמובן שהכל באווירה נעימה, משחררת ובלתי דורשת ולוחצת.
אלו מטרות טיפול מתחום התקשורת ניתן לשלב בסנוזלן?
באופן כללי, כמעט כל המטרות שנקבעו עבור הילד בתל"א יכולות להשתלב גם בסנוזלן. כדאי להתייעץ עם צוות המרפאות והמורה לשילוב מטרות ספציפיות בסנוזלן.
להלן תחומים אותם ניתן לשלב בסנוזלן: (ובהמשך מספר רעיונות ודוגמאות פרקטיות ליישומן)
- יצירת קשר עין.
- יצירת קשר.
- קוליות
- תקשורת תומכת וחליפית – הכוללת: סריקה חזותית, בחירה, הושטת כרטיס אל המטפל, או חיקוי ושימוש בשפת סימנים.
- משחק סימבולי ושימוש פונקציונאלי בחפצים.
- יוזמה תקשורתית
- מודעות עצמית והכרת אברי גוף, אברי פנים וחושים.
- שפה – תחביר, אוצר מילים, מורפולוגיה וכדו'.
- מושגי יסוד – צבעים, כיוונים וצדדים ועוד.
- מיומנויות מיון.
- הבנה – הבנת הוראות, הבנת רצף.
לאחר שקובעים את מטרות הטיפול, מומלץ להכין את החדר עבור הטיפול, לארגן אביזרים נחוצים מבעוד מועד ולהרחיק אביזרים העלולים להפריע ולהסיח.
והכי חשוב...
להיות קשובים אל המטופל ו"לקרוא" אותו כל הזמן. האם הוא נהנה? האם ניתן להפיק ממנו עוד מעט מאמץ או שיש להרפות ולהניח לו.
כאשר המטופל מביע את רצונו יש לכבד זאת עד כמה שניתן. אם אי אפשר לתת לו את מבוקשו, תנו לו לדעת שהבנתם את רצונו והסבירו מדוע לא ניתן לאפשר זאת כעת (אולי במועד מאוחר יותר).
דוגמאות לשילוב המטרות בסנוזלן
קשר עין
- משחק 'קוקו' בסיבים האופטיים, באמצעות מטפחת, בעמוד הבועות.
- משחק מול המראה.
- מריחת קרם על הפנים.
- החזקת חפצים שהמטופל רוצה קרוב לעיניים של המטפל.
- עצירה פתאומית של פעילות המסבה עונג (שיר, תחושה עמוקה, דגדוג, נדנוד) והמשכתו בכל פעם שנוצר קשר עין, אפילו אם הוא מקרי ולא מכוון.
- רעיונות נוספים:
____________________________________________________________________________________________________________________.
יצירת קשר
- כאשר רוצים שהמטופל יבחין במטפל, מומלץ להפחית את הגירויים, כך שהמטפל יהיה הדבר האטרקטיבי בחדר. לדוגמא: להחשיך את כל החדר מלבד הסיבים האופטיים והמטפל משחק שם.
- כדאי למשוך את תשומת לב המטופל (ע"י שירה, משחק) אך לא לגשת קרוב מידי. אלא לתת למטופל לגשת בעצמו למטפל לאט לאט. יש לחזק כל צעד של קרבה שכן זהו התחלה של יוזמה תקשורתית. חיזוק יכול להוות כל דבר המחמם את הלב – ליטוף, חיוך מאיר פנים, מילה טובה.
- רק כאשר נוצר קשר ראשוני בין המטפל למטופל – אז ניתן לדרוש הדדיות. אפילו מבט או יצירת קשר עין רגעי יכול להתפרש כ: "תמשיך/י, זה נעים".
- ניתן למשוך את תשומת לב המטופל ע"י חיקוי תנועה שהוא עושה, או ע"י התנהגות 'מצחיקה'.
- רעיונות נוספים:
______________________________________________________________________________________________________________________.
קוליות
הסנוזלן הוא מקום אידיאלי לעידוד הפקה קולית. ניתן להיעזר באביזרי הסנוזלן או אפילו רק ביתרונות האקוסטיים של החדר:
- המיקרופון: מחשיכים את החדר ומאירים אותו באמצעות הקול המופק מן המיקרופון.
- המראה: חיקוי תנועות הפה והלשון וחיקוי קול.
- חיקוי הצלילים שבמזרן הצלילים.
- בישיבה מכורבלת / נדנוד מרגיע/ לחיצות/ דגדוג/ או כל מגע אחר בליווי הפקה קולית לקצב התנועה. מפסיקים את התנועה וממתינים להפקה קולית המהווה 'בקשה'.
- עידוד מלל בכל מצב בהקשר לחפץ או לפעילות שעוסקים בו (כ כ כ דור!!!)
- בכל פעם שמופק קול באופן ספונטאני – הפנו את תשומת לב המטופל לכך, חזרו אחריו ושבחו אותו על כך.
- דווקא כאשר הגוף רגוע והשרירים רפויים, אז מופק הקול ביתר קלות, לכן אפשר לעבוד על קוליות בכל מנח שהוא.
- רעיונות נוספים:
______________________________________________________________________________________________________________________.
הזדמנויות לשימוש בתת"ח
חשוב שבסנוזלן יהיו תמונות של כל האביזרים בחדר. חשוב שיהיו גם סמלים עם המילים הבסיסיות של עוד, די וכו'. על המטפל/ת להכיר את שפת הסימנים לפחות ברמה הבסיסית.
- בחירת פעילות או חפץ באמצעות תמונות / סמלים. (יש לברר באיזו רמת בחירה נמצא המטופל. תמונה? סמל? כמה? האם מצביע / לוקח/ או בוחר ע"י מבט? האם מתקשה בחציית קו אמצע, בתיאום עין יד? האם זקוק לזמן למידה של כל סמל / תמונה בנפרד?) יש להתאים את הדרישות עפ"י יכולותיו כדי שלא יווצר תסכול.
- שימוש בסימנים: עוד – די, כן – לא.
- בחירת שיר.
- בחירת אביזר תחושתי (מברשת, רטט, קרם).
- אפשר להתחיל ולסיים בג'סטות: שלום, גמרנו, הולכים, שמח/ה לראות אותך.
- כל הלמידה ה"אקדמית" בסנוזלן צריכה להיעשות בליווי סמלים כאשר רמת הילד מתאימה לכך.
- רעיונות נוספים:
______________________________________________________________________________________________________________________.
משחק סימבולי ושימוש פונקציונאלי בחפצים
ניתן להכניס לחדר בובה עם מספר חפצים ופשוט לשחק. להדגים משחק. אפשר לתת לבובה לחוות את הסנוזלן: להקפיץ אותה על הכדור וכו'. אפשר גם לשלב פן רגשי ושיקוף. לדוגמא: הבובה עצובה כי... הבובה תשמח אם...
עידוד יוזמה ותקשורת
הנוסחה להשגת יוזמה תקשורתית היא: גירוי משמעותי עבור הילד (משהו שהוא מאוד רוצה)+ היכולת הבלעדית של המטפל לתת לו אותו + נתינת כלי שדרכו ניתן יהיה לבקש. לדוגמא: הילד מאוד רוצה את כלי נגינה אך הוא ניתן להשגה רק ע"י המטפל. ולכן המטופל יהיה חייב לעבור דרך המטפל (במהלך תקשורתי) על מנת להגיע אל המטרה. מכשיר פלט קולי / סמלבמקום נגיש / יכולת מילולית יהוו את הכלי דרכו הוא יבקש ויצור תקשורת. בדר"כ יש צורך בתרגול אקט שכזה. גם אם הילד מדבר – יש לתרגל את הבקשה המילולית.
כל שימוש בתת"ח זהו צעד לקראת תקשורת ספונטאנית. כאשר המטופל משיג את מטרתו ע"י השימוש בתת"ח – מרחיבים את האפשרויות עבורו.
למידה
- הכרת האיברים – ע"י תחושה בחלקי הגוף השונים, ע"י שיר האיברים, כיסוי חלקים במטפחת / בסיבים (כיסוי יד / רגל / פנים וכו') .
- הכרת חמשת החושים – הכרת החושים והתאמתם לאיברים המתאימים. (בושם – אף, מוזיקה- אוזניים) אפשר לצרף כרטיס להתאמה, או לשלב משחק מיון לסלסלאות.
- מושגי יסוד – ניתן להמחיש הרבה מושגי יסוד בסנוזלן כמו: אור/ חושך, גדול/ קטן, רועש/ שקט, קר/ חם, הרבה/ מעט/ אחד ועוד ועוד.
- רצף – אפשר לבנות רצף של מס' פעילויות על פיו נעבוד בסנוזלן. (בהתאם לבחירת המטופל). כשמסיימים פעילות – נוריד את הכרטיס המתאים מן הלוח. בסיום הטיפול נערוך כעין 'חזרה' על רצף הטיפול, תוך שילוב מושגים של ראשון ואחרון. למטפלים חרוצים: ניתן להכין רצף צילומים של הילד: יורד במדרגות, מוריד נעלים, משחק בסנוזלן וכו'. הילד יסדר את התמונות עפ"י רצף הגיוני, ואם הוא מילולי- גם יתאר כל תמונה.
- הבנת הוראות – ניתן לקבוע מספר הוראות מטרה ולחזור עליהם מידי טיפול. במצב כזה קל יהיה לראות מתי ההוראה נקלטה ('האסימון ירד') ומתחילה הבנת ההוראה. דוגמא לכך: 'לפתוח את הדלת' או רק 'לפתוח' ובכל פעם לפתוח משהו אחר.
- מטרות לימודיות נוספות:
______________________________________________________________________________________________________________________.
לסיכום
הסנוזלן מהווה מקום הזדמנויות בלתי פוסקות ליצירת תקשורת. צריך לעיתים לחפש אחר ההזדמנויות הללו ולהיות מעט יצירתיים.
יישר כוח לכל העוסקים במלאכת הקודש – במלאכים הקטנים של שיח סוד והצלחה רבה לכולם!
מידע כללי על הסנוזלן
רקע היסטורי של הסנוזלן
חדר ה"סנוזלן" הינו חדר לגרייה רב חושית מבוקרת.
חדר ה"סנוזלן" הראשון הוקם ב-1974 ע"י הולנדי בשם אד ורהויל.
משמעות המושג "סנוזלן"
המילה סנוזלן הינה שילוב של 2 מילים בהולנדית
1. סנופלן-לרחרח.
2. דוזלן-לנמנם, להירגע.
גישת הסנוזלן
גרייה רב חושית מבוקרת הנשענת על שני עקרונות מרכזים:
התאמת הסביבה- הגירוים נמצאים בחדר הסנוזלן מותאמים באופן אישי לצרכים של כל מטופל מבחינת סוג הגירוי, עוצמת הגירוי ומשך הגירוי.
גישה מאפשרת-גישה המעודדת יוזמה, ביטוי עצמי וצמיחה אישית של המטופל.
הוא שותף לקביעת סוג הגירוי, משך הגירוי וקצבו בהתאם למטרות הטפול.
מידע נוסף:
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________.
יתרונות הגריה הרב-חושית בטיפול:
מפחיתה היפראקטיביות ותוקפנות.
מעודדת פסיביות לפעילות.
מפחיתה התנהגות סטראוטיפית.
משפרת שווי משקל ותנועה.
משפרת קשב וריכוז שמשפרת קוגניציה.
מעודדת אמון.
מסיחה את הדעת מכאב.
מגבירה התנהגות הסתגלותית.
משפרת תקשורת.
מפחיתה טונוס בשרירים.
למי מיועד הטיפול ?
תינוקות, ילדים ובוגרים עם לקויות:
פיגור שכלי, A.D.H.D, P.D.D, C.P. ועוד.
פגועי ראש.
ילדים ואנשים הסובלים מכאבים.
חולי אלצהיימר ודמנסיה.
אנשים עם מחלות נפש ועוד.
מידע נוסף:
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________.
המטפל המאפשר
למטפל תפקיד ייחודי בטיפול, הוא מאפשר לאדם לבטא את עצמו בסביבה מנוטרלת ממתחים ומתסכולים, לבחור ולשלוט בפעילות.
גישת המטפל:
טיפל ללא "דרישות"
חוסר שיפוטיות
התמקדות בכאן ועכשיו.
גישה חיובית
היענות מידית
שיקוף
נינוחות
מציאת הערוץ המשמעותי
יתרונות הטיפול עבור המטפל:
מפחית מתח ותסכול
מגביר ערנות לסביבה הפיזית.
הכרת המטופל בסביבה טיפולית נוספת.
מידע נוסף:
__________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________.
חדר הסנוזלן
חדר הסנוזלן מורכב משני חלקים:
1. מבואה/ חדר מעבר - חדר חושך.
2. חדר לבן-
סביבה מעבדתית.
גירוי רב חושי: גירוי טקטילי., גירוי עמוק.
אווירת החדר:
אווירה רגועה.
נוחות פיזית
תאורה
מוזיקה
התייחסות המטפל.
תחושת מוגנת ובטחון.
פעילות ללא כשלון
טמפרטורה מותאמת.
המטופל: קובע את הקצב וזמן השהיה, ואת סוג הפעילות.
אביזרים:
מקרן עם שקופיות
טייפ
מנורות ספוט
עמוד בועות
קירות לבנים, מזרונים.
ציוד רוטט
מיטת מים
מידע נוסף:
_________________________________________________________________________________________________________.
הגרייה הרב חושית
גרייה חזותית-
מחקר ע"י PHLEPS (1981) הבודק חילוף חומרים במוח מצביע, כי ככל שהגירויים החזרתיים מורכבים יותר, יותר אזורים במוח פועלים.
גרייה אודיטורית-
מספקת מידע אודות קולות מהסביבה.
מוזיקה שקטה לפי קצב פעימות הלב.
גרייה באמצעות ריח-
מספקת מידע אודות סוגי הריח.
הריח מעורר תאי זיכרון.
גרייה באמצעות מגע-
נמצאת בעור ומספקת מידע אודות הסביבה ואודות איכות חפצים (מגע, לחץ, מרקם, חום, קור, כאב)
המטרה בסנוזלן היא להרגיע או לעורר את המטופל.
אמצעי רגיעה:
שכיבה מתחת לפוך.
רטט.
עיסוי.
חיבוק.
הברשה.
אמצעי עוררות:
תיפוף באצבעות על חלקי הגוף.
חשוב:
יש להשתמש במגע באופן זהיר.
באופן צפוי
תנועות מדויקות ולא קופצניות.
גרייה ויסטובולית-
מספקת מידע אודות מקום הגוף בחלל ומשפיע על:
טונוס שרירים
תגובות שיווי משקל
מיומנות חזותיות
קורדנציה ביליטרלית
דבור
אמצעי רגיעה:
תנועות איטיות
נדנוד
נדנוד על גבי מיטת המים.
כדור טיפולי
אמצעי עוררות:
תנועות חזקות, מהירות
מיטת מים
קפיצות
רגישות יתר תחושתית
רגישות יתר מופיעה:
חזותית תאורה
טקטילית מגע
שמיעתית קולות או צלילים
הביטוי:
קשיי ריכוז
אי רגיעות
קשיים בלמידה
הסתגרות
אסטרטגיות טבעיות להפחתת הגירוי:
נדנוד
זמזום
נפנופים
אחיזה של חפץ מוכר.
התאמת סביבה הכוללת גרויים תחושתיים מבוקרים.
גישת המטפל:
שמיעתי חזותי טקטילי
לדבר באופן רגוע, שקט
משפטים קצרים
הפחתת רעש מהסביבה
הפחתת מימיקת הפנים
אטמי אוזניים הפחתת כמות האור
אור טבע
תנועות המשפט איטיות וממוקדות
בדיקת צבעי אור המשפיעים על הרוגע. לגעת באדם בצורה איטית
לגעת באופן צפוי
מגע עמוק רגוע
נדנוד עקבי, רגוע, קצבי.
ביגוד תואם.
הגדרת מושגי בסיס הקשורים לאינטגרציה בין חושית
(מבוסס על הספר ילד מה צריך/ ג'רי האן מרקוביץ)
• אינטגרציה בין חושית (סנסורית)- ארגון גירויים תחושתיים לצורך שימוש בהם. באינטגרציה בין חושית, חלקים רבים של מערכת העצבים פועלים יחד, כדי שהאדם יוכל לפעול באופן הדדי עם סביבתו.
• דחף פנימי- רצון מולד (סקרנות, מוטיבציה) הקיים אצל כל ילד להתנסות ולחוות. דחף זה צריך לשרת את הילד ולהביאו למוכנות לתגובות הסתגלותיות, כלומר לפיתוח אינטגרציה בין חושית.
• התנהגות הסתגלותית- התנהגות, למידה או תפקוד המתאים לדרישה מסוימת של הסביבה. תגובה כזאת דורשת אינטגרציה בין חושית.
• וויסות- שמירה עצמית של המוח על פעילותו. איזון בין עידוד ודיכוי של מסרים עצביים. הוויסות חיוני כדי ליצור תגובות הסתגלותיות.
• טיפול באינטגרציה בין חושית- טיפול המערב גרייה תחושתית לפי הצרכים הנוירולוגיים של הילד. בדרך כלל בטיפול כזה מעורבות תנועות גופניות הכוללות שימוש בכל חלקי הגוף המעניקים גירויי מגע, גירויי שיווי משקל, וגירויי תנועה. מטרת הטיפול היא, לשפר את הדרך שבה המוח מעבד ומארגן תחושות לשימוש בתנועה, בהתנהגות ובלמידה.
• תחושה עמוקה- מערכת התחושה המוסרת מידע למוח מהשרירים, המפרקים והגידים. היא מודיעה למוח מתי וכיצד השרירים מתכווצים או נמתחים ומתי המפרקים מתיישרים או מתכופפים. מידע זה מאפשר למוח לדעת היכן נמצאים חלקי הגוף וכיצד הם נעים.
• תכנון תנועה- היכולת הנלמדת לתכנן, לארגן, ולבצע רצף של פעולות מוטוריות חדשות, כדי להפכן למיומנויות שמתבצעות בצורה יעילה.
• ליקוי בתכנון תנועה (דיספרקסיה התפתחותית)- תופעה בה האדם מתקשה לתכנן, לארגן ולבצע רצף של פעולות מוטוריות חדשות. הקושי העיקרי נמצא בשלב של תכנון הפעולה. במצב כזה, משימה חדשה שנלמדת (אחרי תרגול ומאמץ רב) מבוצעת במיומנות סבירה.
• מערכת שיווי המשקל (המערכת הווסטיבולרית)- המערכת התחושתית המגיבה לתנוחות הראש והגוף באשר לכח המשיכה ולתנועה מהירה או איטית. ליקוי במערכת הזאת יכול להשפיע בדרכים שונות על תפקודו של הגוף, על תהליכים לימודיים ועל התנהגות הילד.
• מתח שרירים (טונוס)- מתח של שרירי הגוף הנדרש כדי לבצע פעולה בצורה תקינה. מתח שרירים מוגבר גורם לקשיחות השרירים, ומתח שרירים נמוך גורם לרפיון השרירים.
• קולטנים (רצפטורים)- קבוצות תאים הרגישים לכל סוג של תחושה. תאים אלה מתרגמים את התחושות לדחפים חשמליים ושולחים אותם למוח או לעמוד השדרה.
